"נשים וזיקנה – מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל"

על יופיין של נשים זקנות והכיעור שבהדרתן

ספר חדש על האפליה הגילנית כלפי נשים זקנות

מאת ד"ר טל דקל/ הוצאת למדא עיון של האונ' הפתוחה

זיקנה בכלל ונשים זקנות בפרט הם נושאי דיון וצפייה "לא נעימים" כביכול, הנדחקים לפיכך אל שולי השיח הציבורי. אמנם בזמן משבר הקורונה חלה עלייה בשיח על זיקנה, אך הוא  התמקד בעיקר בהבטיה השליליים: בבדידות או בפגיעות למחלה של  בני ובנות שכבה גילית זו ולא בפוטנציאל החיובי שבהגעה לגיל מבוגר מאוד. לאור העלייה המהירה בתוחלת החיים והעובדה הסטטיסטית שרוב אוכלוסיית הזקנים היא נשים, היכרות מעמיקה והבנה יסודית של נושא זה הן צו השעה החברתי.

"נשים וזקנה: מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל" מפנה זרקור רב עוצמה אל האפליה כלפי נשים בכלל ונשים זקנות בפרט המתקיימת במרחבים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ותרבותיים רבים בארץ ובעולם. הספר מתמקד במציאות הישראלית וחושף מצבי דיכוי והדרה שנשים זקנות נתקלות בהם, אך בה-בעת מציג תמונת עולם חלופית ומעצימה של הזיקנה ושל נשים זקנות. האמנות החזותית משמשת את מחברת הספר ככלי להמשגת הזיקנה ומופעיה. באמצעות היצירות אמנות, חושפת ד"ר טל דקל את התפיסות החברתיות המוטות נגד נשים זקנות אך גם את הכלים האמנותיים שמשמשים כדי להציג פנים אחרות של הזיקנה הנשית. הדיון הרב-תחומי שבספר נשען על שדות ידע אקדמי של אמנות, מגדר, סוציולוגיה וגרונטולוגיה.

פרקי הספר נעים מן החברתי והפוליטי אל הפרטי והאישי: מעמד כלכלי; סביבה ומרחב; זיקנה במדינה רב-תרבותית; משפחה ויחסים בין הדורות; בריאות וחולי והיחס לגוף המזדקן; עירום ומיניות ודימויים של ייצוג עצמי. הפרק החותם את הספר מציע תובנות חדשות על פוליטיקת הנראות של זיקנה ומגדר ומדגיש את חשיבותה של האמנות ואת כוחה לשמש כלי לשינוי חברתי.

ד"ר טל דקל מתמחה בנושאים של אמנות והבניית זהות בקטגוריות כמו מגדר, גיל, אתניות ולאום. דקל היא ראש התכנית ללימודי אוריינות חזותית ומנהלת מסלול האוצרות במכללת סמינר הקיבוצים. היא כיהנה כראש הפורום למגדר באוניברסיטת תל אביב, והיא מרצה שם בחוג לתולדות האמנות ובתכנית למגדר. דקל גם מכהנת כיו"ר העמותה לחקר אמנות ומגדר בישראל.

לרכישת הספר

דילוג לתוכן